מרטין רוזנטל, מוותיקי שחקני הברידג' בדרום, איבד במבצע ''צוק איתן'' את בנו נעם.

תחרות ברידג' ארצית לזכרו כמו גם פעולות הנצחה נוספות שנעשות ע"י,

הן חלק מדרכו להתמודד עם האובדן.

''לפני מספר ימים קיבלנו איגרת להורים שכולים משר הביטחון בני גנץ, שהיה גם הרמטכ''ל בצוק איתן שם נכתב שבשבילנו כל יום הוא יום הזיכרון, וכמה שהוא צודק". מספר מרטין. "מבחינתנו יום הזיכרון לחללי צה''ל הוא יום לאומה ולא למשפחות השכולות, שכן אנחנו חיים את האובדן והשכול יום-יום, שעה-שעה''.

במשפחות הכי טובות
מרטין (65), יליד ארגנטינה, עלה ארצה בגיל 13. הוא מתגורר במיתר ומשמש מזה למעלה מ-20 שנה כרוקח בקופת חולים מכבי. עד לאחרונה ניהל את בתי המרקחת של הרשת בכל אזור הדרום, וכיום משמש כעובד בתחום קידום איכות קלינית במנהלת מחוז דרום של הקופה. אל הברידג' התוודע, כפי שהוא מתאר, לפני למעלה מ-40 שנים. כחובב מושבע של משחקי קלפים, הוא מעיד שכבר בתקופת הצבא שיחק וויסט להנאתו בבסיס. ''אחד החברים ששירת איתי ביחידה סיפר לי על ברידג', משחק שלדבריו מאוד דומה לוויסט. הוא לימד אותנו כמה חוקי הכרזות מאוד בסיסיים, ומשם פשוט התחלנו לשחק מבלי לדעת יותר מדי במה מדובר'', כך לדבריו.

לאחר שהשתחרר מצה''ל ופנה למסלול לימודים אקדמאיים באוניברסיטה העברית בירושלים, מצא מרטין זמן גם להעמיק את הידע בברידג'. ''נרשמתי שם לקורס ברידג', מיד העברתי את הידע לכל החברים בבאר שבע''. לאחר תקופת לימודים באיטליה, חזר מרטין ארצה ונישא לבחירת ליבו, אסנת. ''היא רצתה 5 בנים ואני 4. בסוף הסתפקנו ב-3, אחרי שאמרתי לה שכבר יש לנו מספיק שחקנים לסגור שולחן ברידג – הדר הבכור, ואחריו התאומים, גל ונעם''.

''אל תפתח להם''
נעם, כפי שמספר מרטין, היה ילד של אהבה במלוא מובן המילה. חובב חרקים וזוחלים, תזזיתי ובעל בעיות קשב וריכוז, אשר האהבה לפסנתר כנער הצליחה להפיח בו חיים. על אף העובדה שלא אהב ללמוד, הצליח בעזרת המשפחה לסיים בגרות מלאה ובהמשך התגייס לשריון. תחילה שירת כטען בגדוד 53, לאור גודלו הפיזי, עד שנשלח לקורס חובשים והצטוות לתאג''ד היחידה. בהמשך יצא גם לקורס נהגי נגמ''ש פינוי. נפילתו התרחשה 8 חודשים בלבד לפני השחרור המיוחל.

מרטין חוזר אל היום הארור ההוא, בו התוודע לנפילת בנו: ''ידענו שהוא אמור להיכנס עם הנגמ''ש לשטח, אלא שהנגמ''ש שלו שבק חיים פעמיים, ויחד עם אירוע הנגמ''ש הטראגי שהתרחש במהלך המבצע, יצאה הוראה מהרמטכ''ל שהנגמ''שים לא נכנסים יותר לשטח. המשמעות הייתה שנעם נשאר מחוץ לגדר, מה שהרגיע אותנו מאוד כמובן. בשלב הזה הוא התארח בכפר מימון שבעוטף עזה וסיפר לנו עד כמה התגעגע למיטה נוחה ומקלחת חמה. אנחנו תכננו להגיע למחרת עם הרבה אוכל ולצאת לכיוונו על מנת לעודד אותו. כמה דקות לפני שעמדנו לצאת, הוא התקשר ואמר שלא נבוא. הוא סיפר שהם נכנסים שוב לשטח...מאז המשכנו להתכתב רק בווטסאפ''. 

ב-31 ביולי 2014 הוכרזה הפסקת אש בין ישראל לחמאס, הודעה ששוב הרגיעה את הדאגות של מרטין ובני המשפחה. ''הלכתי לעבודה כרגיל ובתחושה טובה. ידעתי שנעם לא נמצא ברצועה ושיתכן שהלחימה הסתיימה סוף סוף אחרי יותר מ-30 יום מתישים'', מוסיף לספר מרטין. ''זה היה יום חמישי בדיוק ואני הייתי עמוס בעבודה עד מאוחר. כשחזרתי באזור 10 בלילה, אשתי אמרה לי במילים האלו 'אל תפתח להם'. בהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה. היא סיפרה ששלחה הודעות לנעם ושהוא לא עונה. חלפה פחות משעה והדפיקה בדלת הגיעה. הייתי בהלם. אמרתי שזה לא יכול להיות, שהם בטוח טועים. הרי הבן שלי לא בפנים. יש הפסקת אש. איך זה ייתכן? על מה אתם מדברים? הסתבר שנעם יחד עם חבריו לתאג''ד נהרגו בעת נפילת פצמ''ר בשטח הכינוס שלהם. הם בדיוק הגיעו לאסוף קבוצה של חיילים שיצאה מהרצועה, ובזמן שחיכו להם הפצמ''ר נפל. נעם נהרג במקום''.

הטראומה הכתה במשפחת רוזנטל שנותרה כואבת ושבורה לרסיסים. ''הדר, אחיו הגדול של נעם, שהיה קשור אליו בצורה יוצאת דופן, כולל נסיעה משותפת לברלין יחד, מספר חודשים לפני שנהרג, הפסיק לדבר למשך חצי שנה. אנחנו ההורים לא ממש ידענו איך לעכל את הבשורה הזו''.

איך מצליחים בכל זאת להרים את הראש מעל פני המים?
''אין לכך תשובה חד משמעית. לי אישית הברידג' מאוד עזר להתמודד עם האובדן. אחרי הרבה שנים שלא שיחקתי, חזרתי למועדון חברי הנגב בבאר-שבע. כיום אני משתייך כחבר הועד המנהל של המועדון ומשמש בו גם כקפטן ספורטיבי. אשתי הציעה לי לחזור לשחק על מנת להפיג קצת את המחשבות. זה באמת עזר במובן מסוים. בנוסף, מהר מאוד אחרי שנפל, החלטתי שאחת הדרכים שלי להתמודד תהיה דרך הנצחתו של נעם. הקמנו על שמו את אנדרטת מצפה נועם בתוך יער מיתר ואחת לשנה מארגנים את קונצרט ''הפסנתר של נעם'' שבו מכספי הכניסה לאירוע, אנו מעניקים מלגות לילדים הלומדים מוסיקה ביישוב. כמו כן תרמנו לספריה המקומית והקמנו קיר זיכרון ייחודי עבורו''.  

ב-2019 ערכתם תחרות ברידג' ארצית על שמו של נעם. האם היא עתידה להימשך?
''בהחלט. הקורונה קצת עצרה לנו את התכניות, אבל אחרי התחרות המוצלחת שקיימנו לזכרו של נעם במועדון צומת ראם, הכוונה היא להמשיך את המסורת ובתקווה אולי עוד השנה. יש דיבורים על לעשות זאת כחלק מפסטיבל בינלאומי שייערך בים המלח בחודש נובמבר. אנחנו מחכים להתפתחויות ונעדכן בהקדם''.

ויש גם בשורה מעודדת נוספת שמהווה נחמה פורתא, שהגיעה בזכות גל אחיו התאום של נעם שהתחתן לפני כשנה. ''הייתה זו שמחה גדולה, אך כזו שמהולה בעצב עם געגועים מאוד חזקים לנעם'', אומר מרטין. ''עצם האובדן של בן שנפל שיש לו אח תאום, היא אפילו גדולה יותר. החלטנו כבר ביום ההולדת הראשון שלהם אחרי הנפילה, שנחלק את חגיגות יום ההולדת שווה בשווה. חצי יום עם נעם ואת החצי השני חוגגים עם גל. במציאות המורכבת שאנו חיים בה, זהו עוד נדבך אחד שמסייע לנו לשמור על שפיות''.