מנבחרת ישראל בכדורסל ועד לשולחן הברידג': סיפורה של אביבה ליכטבלאו-בלס, אלופת ישראל ופעמיים סגנית אלופת המכבייה בהדיפת כדור ברזל, קפטנית נבחרת ישראל בכדורסל, בעלת אינספור תארים במדי מכבי תל-אביב וכיום שחקנית ברידג' איכותית הרחוקה 2 נקודות בלבד מדרגת רב אמן. היכרות עם ספורטאית יוצאת דופן.

אילו היו נדרשות שתי מילים בלבד על מנת להגדיר את פועלה של אביבה ליכטבלאו-בלס, הרי שצמד המילים ''ספורטאית על'' ללא ספק משקף את איכויותיה הפיזיות והמנטאליות של אחת מהנשים המשפיעות בספורט הישראלי של שנות ה-60 וה-70.

אביבה (75), מתגוררת בקרית אונו, אם ל-3 בנים וסבתא ל-4 נכדים, משחקת ברידג' ב-20 השנים האחרונות במועדון ויצו פתח-תקווה, ונחשבת לאחת הספורטאיות המעוטרות ביותר בישראל, כשהיא מציגה רפרטואר עשיר של הישגים – תחילה כאתלטית אשר התחרתה בהדיפת כדור ברזל וזכתה בתואר אלופת המדינה (1963) ופעמיים כסגנית אלופת המכבייה (1969, 1973) וכן כאחת מהכדורסלניות המובילות בישראל לשעבר, קפטנית הנבחרת בשתי קדנציות, ומי שמחזיקה בלא פחות מ-20 תארים במדי קבוצת מכבי תל-אביב (9 אליפויות ו-11 גביעים, וואו!).

אם אתם לא מאמינים לנו, צפו במה שהיה לענת דרייגור להגיד עליה כשנתבקשה לבחור את הספורטאית האהובה לכבוד 70 שנות המדינה. (לצפיה לחצו כאן)

כאמור אל שורת ההישגים הללו צירפה אביבה, בעלת דרגת אמן זהב בכיר, גם את ענף הברידג', אליו היא מגלה חיבה יוצאת דופן. היא משחקת 3-4 פעמים בשבוע וכן משתתפת לעיתים בתחרויות רשמיות מטעם ההתאגדות. למעשה, חסרות לה 2 נקודות בינלאומיות בלבד על מנת לזכות בדרגת רב אמן. ''אני מקווה שבפסטיבל הברידג' השנה אצליח להשלים את המשימה'', היא מספרת בראיון מלא אופטימיות. (אגב למתעניינים, הפסטיבל השנה יתקיים ב 31/5 עד 6/6, 2019)

את יצר התחרותיות ספגה אביבה בבית. אמה היתה במשך שנים אלופת ישראל בזריקת דיסקוס, בעוד אביה נחשב לאחד מהרצים המצטיינים במדינה. השניים הכירו יחדיו על סיפונה של אוניה שהביאה אותם ארצה מפולין, ארץ מולדתם. הם התאהבו והשתקעו בתל-אביב, שם לימים גם נולדה אביבה. 

 מספרת אביבה: ''הגרעין של הספורט היה טבוע בי מאז שאני זוכרת את עצמי. כבר בחטיבת הביניים החלו תחרויות אתלטיקה. המורה שלי לחינוך גופני מאוד התלהב מהיכולות שלי, כאשר כבר באליפות הארצית הראשונה שברתי את השיא הארצי בזריקת הוקי ל-10 מטר. בהמשך סחבה אותי אחת מחברותיי, באזור גיל 16, לשחק כדורסל. בהתחלה לא התעניינתי, אבל תוך כמה אימונים התאהבתי גם במשחק הזה. לימים השגתי כמעט כל תואר אפשרי בזירה המקומית וזכיתי לשמש כקפטנית נבחרת ישראל במהלך שתי קדנציות. עבורי זו הייתה גאווה גדולה''.

איך התוודעת למשחק הברידג'?

"הייתי כבר בעשור החמישי לחיי, מספר שנים לאחר שהתאלמנתי. בתור ספורטאית במשך הרבה שנים, ברגע שהרגליים כבר פחות סחבו אותי, חיפשתי ענף ספורט חדש בו אוכל להמשיך להתחרות ולאתגר את עצמי'', היא נזכרת. ''הייתי שחקנית רמי מעולה, אבל אמי ודודתי הציעו לי לעבור לשחק עמן ברידג'. הן תירצו זאת תחילה בכך שאוכל למצוא שם שידוך חדש, אבל זה לא ממש עניין אותי. בכל אופן, השתלבתי מהר מאוד במועדון ויצו פתח תקווה וכאדם תחרותי, מצאתי הרבה נקודות דמיון בין הברידג' לכדורסל שסייעו לי להתמכר למשחק. מאז ועד היום אני משחקת ברידג', ונהנית מכל שנייה".

 מהו הערך המוסף הטמון בברידג' לטעמך? 

''אני חושבת שפרט למשחק עצמו שהוא מרתק בעיניי, יש בו אלמנט חברתי שמושך אליו המון אנשים. דרך הברידג' הכרתי אינספור חברים, אנשים חכמים ואינטליגנטים

 שהוסיפו המון עניין לחיי''.

מה דעתך על התפתחות הברידג' הישראלי בשנים האחרונות?

''זה לא סוד שהברידג' זוכה להתקדמות משמעותית, בייחוד בגילאי הנוער. יש השקעה רבה והתוצאות ניכרות בשטח. אני רוצה לשבח את אוריה מאיר מההתאגדות שעושה השכם והערב למען פיתוח הענף, לרבות בברידג' הנשי, ועל כך מגיעה לה מלוא ההערכה. העתיד נראה חיובי, התקדמנו רבות ויש פוטנציאל להמשיך ולהתפתח''.

לסיום, מהו ברידג' בשבילך?

אסכם ואומר שהברידג' הוא אחת הסיבות שהובילו אותי לצאת לפנסיה מוקדמת כבר בגיל 60. הברידג' ממלא עבורי מקום מרכזי בחיים, נותן לי סיפוק והנאה גדולה''.