החל בסיפור ההישרדות ההירואי בגטו סלוניקי, דרך ההתאקלמות בישראל ועד למשחק הברידג'

שמשמש עבורה מפלט מאתגרי היומיום,

 אנו גאים להביא בפניכם את סיפורה של לילי גולני, "יקירת ההתאגדות הישראלית לברידג'"

בכתבה שלפניכם אנחנו חושפים את סיפורה המטלטל של לילי (87), אישה אמיצה ויוצאת דופן המוכיחה תעצומות נפש מהן. לילי ילידת סלוניקי שביוון וניצולת שואה, איבדה את הוריה ובני משפחה נוספים במחנות ההשמדה במהלך שנות ה-40 של המאה הקודמת, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. 

לילי הינה נצר למשפחת מולכו המפורסמת, משפחה בעלת אמצעים אשר בין נכסיה הרבים, החזיקה גם בנמל המקומי ונחשבה לאחת המשפחות העשירות בעיר. ''הייתה לי ילדות נהדרת שאני מאחלת לכל אחד'', משחזרת בערגה לילי את התקופה.''גדלתי עד גיל 10 בבית מרהיב ביופיו עם מטפלות ומשרתים ברמת חיים הכי גבוהה שיש. התגוררנו בסמוך לחוף ופשוט נהנינו מהחיים''. 

לצערה של לילי ומשפחתה, עם פרוץ המלחמה ב-28 באוקטובר 1940, השתנו חייה ללא הכר. ''תחילה האיטלקים כבשו את העיר ולאחר מכן הגרמנים. אז החיים שלנו הפכו לסיוט. נאלצתי לעזוב את בית הספר בכיתה ד', לענוד טלאי צהוב ובהמשך לעבור לשכונות מסוימות שהיוו גטו פתוח ובהם הוטל עוצר מדי ערב כבר בשעה 19:00. בהמשך העבירו אותנו לגטו סגור בשכונת 'ברון הירש'', שכונה יהודית שהייתה מאוכלסת באנשים קשיי יום. משם שלחו 98% מיהודי העיר, כ-70 אלף במספר לפני המלחמה, למחנות ההשמדה הידועים לשמצה. למזלי, אבי הצליח לא אחת להציל אותנו מהמשלוחים הללו כשהיה משחד את הקצינים והחיילים השונים. אפשר לומר שהיכולת הכלכלית שלו השאירה אותנו בחיים. קיבלנו בזכות כך בהמשך ניירות פיקטיביים בהם היה כתוב שאנחנו איטלקים. לצערי, הוריי בסופו של דבר לא שרדו למרות הכול, יחד עם בני משפחה נוספים, שנספו על לא עוול בכפם''.

אלא שגם כאן לא נגמר מסע התלאות של לילי. היא הוברחה מסלוניקי לאתונה על ידי האיטלקים, שם הסתתרה בביתו של אדמירל, חברו של אביה משכבר הימים. באחד מסיפוריה הקשים היא מתארת כיצד נאלצה להתחבא במשך ימים בפיר מעלית, מחשש כי הגרמנים יתפסו אותה. ''קשרו אותי לפיר המעלית. אלו חוויות שאי אפשר לשכוח והולכות איתי עדי היום. בסופו של דבר שרדתי את התקופה הזו, ועליתי ארצה בזכות אשרות מיוחדות שהעניקו הבריטים ב-1945 לילדים יתומים שעלו לארץ באוניות".

זמן קצר לאחר הגעתה ארצה יחד, חוותה לילי טרגדיה נוספת, עם מותה של אחותה הגדולה, מרים, שנהרגה במהלך הפצצה סורית בכפר גלעדי במלחמת השחרור. ''היא הלכה להציל ילדים ותינוקות, ובדרך נהרגה. אחותי הקטנה לא הצליחה להתאושש מהשואה. במשך עשרות שנים היא הייתה תחת אחריותי, וסבלה רבות מבחינה נפשית''.

ברידג' כדרך חיים

לילי בת ה-87 מתגוררת כיום בקרית הסביונים ביהוד. בעבר התגוררה בתל אביב. היא נישאה פעמיים והביאה לעולם בן אחד, משה. המשך השושלת המשפחתית כוללת 3 נכדים ו-3 נינים.

בתחילת דרכה במדינת ישראל הצעירה עבדה כמטפלת. אל הברידג' התוודעה לעומק בשנות ה-60, על אף העובדה שהיא זוכרת את המשחק עוד בבית ביוון. ''יום אחד הציעה לי קרובת משפחה ללמוד ברידג' על מנת להפיג מחשבות רעות ולמצוא אפיקים חדשים וחיוביים לחיי. מיד עלו לי פלאשבקים מהעבר, נזכרתי בהוריי ובני משפחתי משחקים את המשחק, והסתבר שגם אני מכירה את החוקים לא רע. תוך שנתיים כבר הפכתי למורה. עבדתי בבית הספר הראשון לברידג' שפעל ברחוב יוסף הנשיא בתל-אביב תחת מרים מוזס. היא הייתה פוגשת אותי בתחרויות וגילתה שאני כשרונית. עבדתי אצלה במשך הרבה שנים, ונהניתי מכל שנייה''.

כיום ממשיכה לילי, בעלת ניסיון של 30 שנה לשחק בתחרויות ברידג' במסגרת ההתאגדות. לילי, המחזיקה בדרגת רב אמן כסף, משחקת מספר פעמים בשבוע באופן קבוע, כאשר היא מחלקת את זמנה בין מועדון כיכר המדינה ומועדון ''הבית'' שלה מועדון סביון-קרית אונו.

היא משתפת פעולה עם מספר פרטנרים, ביניהם עמירם מרקוס, יו''ר ועדת הביקורת של ההתאגדות. כשהיא נשאלת למשמעות הברידג' לחייה, היא משיבה בצורה חד משמעית:

''ברידג' עבורי הוא משחק שמעניק לי משמעות לחיים. מדובר במשחק מדהים. אותי הוא מצליח לנתק ממחשבות יומיומיות וגורם לי להתרכז. לא מדובר רק במשחק קלפים, אלא במשחק אנליטי שרופאים כבר מכנים כהתעמלות למוח ולנפש. גם מבחינה חברתית, זכיתי דרך הברידג' להכיר קהילה של אנשים יוצאי דופן, ללמד תלמידים רבים במשך השנים, ועבורי זו גאווה גדולה. אני רוצה לשבח גם את הדור הצעיר של הספורטאים שלנו שעושים חיל בתחרויות השונות ומביאים לנו הרבה כבוד עם גביעים במעמדים הכי נחשבים מעבר לים''.